SEEK DISCOMFORT

אבנים החלו להיזרק, בהתחלה לא מאוד משמעותי, ולאט לאט זה התגבר. הבתים הצפופים שמעלינו היו גבוהים והיה קשה מאוד לזהות מאיפה בדיוק הן מגיעות. לפי הדיווחים בקשר, הבנו שהדברים עוד מתעכבים, אז בנקס ואני עשינו חילופים על הזיג המעניין, זה שצופה על מעלה הצומת. ראינו שבמרחק לא גדול מאיתנו מצטברים עוד ועוד מחבלים, שמנסים לזרוק אבנים על הסמטה שלנו. בשלב מסוים, כשהאבנים התגברו, הבנו שהמיקום שלנו לא מספיק בטוח, מה גם שיעד המעצר כבר נתפס, וכרגע זה תהליך שאיש השב״כ עושה, אז דנו באפשרות של מעבר מיקום. בקשר, הבנו שעוד חוליות מתמודדות עם התגברות הסכנה באיזור שלהן. לבסוף, נשארנו בצומת. אני לא זוכר אם זיהינו את זה בו זמנית, או שזה אני שצעקתי ״בנקס תיזהר!״ וגיל הגיב במהירות. שנינו זינקנו מהמקום, הוא לאחור ואני לפנים, כשכדור אש שהסתובב לקראתנו מהגג שממול נפל על הרצפה והבעיר להבה של מטר וחצי. ״בני אתה בסדר?״ ״אתה בסדר בנקס?״ שאלנו ישר אחד את השני. בקבוק התבערה חלף ממש מעל הראש שלי בדיוק למקום בו גיל עמד. שנינו הספקנו לזוז אז הוא התלקח על הרצפה מולנו. הרגשנו שקרה משהו משמעותי. אני לא יודע מה היה קורה אם לא היינו זזים, אבל הלהבה הגדולה נחרטה לי בזיכרון וכנראה גם לגיל. מדי פעם כשהיינו נפגשים היינו מדברים על זה, כחלק מהעלאת זיכרונות, אבל כן כזיכרון שלנו שיש לו מעמד מיוחד, של הרגע הכי מסוכן בשירות שלנו.